שאלות נפוצות על השמנה ועל תרופות GLP-1

השמנה היא עודף של רקמת שומן שפוגע בבריאות, או עלול לפגוע בה. ארגוני הבריאות הגדולים מגדירים אותה מחלה כרונית: היא נמשכת שנים, נוטה לחזור, ויש לה סיבות ביולוגיות — לא רק הרגלים.

רקמת השומן איננה רק «מחסן». היא מפרישה הורמונים וחומרים דלקתיים, ומשפיעה על הסוכר, על לחץ הדם, על הכבד ועל המפרקים.

ועדה בינלאומית של כתב העת Lancet Diabetes & Endocrinology הציעה ב־2025 להבחין בין שני מצבים. השמנה קלינית — עודף השומן כבר פוגע בתפקוד של איבר, או בפעולות היומיום. השמנה טרום־קלינית — יש עודף שומן וסיכון מוגבר, אבל עדיין אין פגיעה. ההבחנה עוזרת להחליט את מי לטפל, ובאיזו דחיפות.

BMI (מדד מסת הגוף) הוא המשקל בקילוגרמים, חלקי הגובה במטרים בריבוע. לדוגמה: 90 ק״ג בגובה 1.70 מ׳ — 90 חלקי 2.89 — זה BMI של כ־31.

לפי ארגון הבריאות העולמי: 18.5 עד 24.9 — משקל תקין; 25 עד 29.9 — עודף משקל; 30 ומעלה — השמנה. את ההשמנה מחלקים לדרגות: 30 עד 34.9 (דרגה 1), 35 עד 39.9 (דרגה 2), ו־40 ומעלה (דרגה 3).

ל־BMI יש מגבלות. הוא לא מבחין בין שומן לשריר, ולא מראה איפה השומן נמצא. שומן בבטן מסוכן יותר. לכן מודדים גם היקף מותניים: מעל 102 ס״מ בגבר, או מעל 88 ס״מ באישה, מעיד על שומן בטני. כלל פשוט נוסף: היקף המותניים צריך להיות פחות ממחצית הגובה.

אצל אנשים ממוצא אסייתי הסיכון עולה כבר ב־BMI נמוך יותר, ולכן הספים אצלם נמוכים יותר.

התסמונת המטבולית היא צירוף של גורמי סיכון שמופיעים יחד, בדרך כלל על רקע שומן בטני ותנגודת לאינסולין. מאבחנים אותה כשיש לפחות 3 מתוך 5:

היקף מותניים מוגדל. טריגליצרידים 150 ומעלה. כולסטרול HDL («הטוב») נמוך — מתחת ל־40 בגבר, או מתחת ל־50 באישה. לחץ דם 130/85 ומעלה. סוכר בצום 100 ומעלה. מי שמקבל תרופה לאחד מאלה נחשב כמי שיש לו את הרכיב.

המשמעות: סיכון גבוה יותר לסוכרת סוג 2, להתקף לב, לשבץ ולכבד שומני. החדשות הטובות: ירידה במשקל משפרת את כל הרכיבים יחד.

השמנה קשורה לסוכרת סוג 2 ולטרום־סוכרת, ליתר לחץ דם ולשומנים גבוהים בדם, למחלות לב וכלי דם ולאי־ספיקת לב, לכבד שומני, לדום נשימה בשינה, לשחיקת מפרקים (בעיקר בברכיים), לצרבת ולריפלוקס, לבעיות פוריות ולתסמונת השחלות הפוליציסטיות, למחלת כליות ולדיכאון.

השמנה קשורה גם ל־13 סוגי סרטן לפחות, ובהם סרטן המעי הגס, הוושט, הקיבה, הלבלב, הכבד, כיס המרה, הכליה, הרחם והשד אחרי גיל המעבר.

ירידה של 5% עד 10% ממשקל הגוף כבר משפרת חלק גדול מהמצבים האלה (ראו «כמה צריך לרדת»).

כבד שומני (MASLD) הוא אחד הסיבוכים השכיחים של השמנה ושל התסמונת המטבולית. ברוב המקרים הוא שקט, בלי תסמינים. אצל חלק מהמטופלים מתפתחת דלקת בכבד, ואחריה הצטלקות.

הטיפול העיקרי הוא ירידה במשקל, והקשר ישיר: ירידה של 5% מפחיתה את השומן בכבד, 7% עד 10% משפרת את הדלקת, ו־10% ומעלה עשויה להביא לנסיגה של הצטלקות.

כל הפרטים — האבחון, הפיברוסקאן, התזונה והתרופות — בעמוד השאלות על כבד שומני.

לא. מחקרי תאומים ומשפחות מראים שהגנטיקה מסבירה בין כמחצית לשלושה רבעים מההבדלים במשקל בין אנשים.

הגנים פועלים בעיקר דרך המוח: הם משפיעים על עוצמת הרעב, על מהירות השובע, ועל כמה האוכל «קורא» לנו. הסביבה מפעילה את הנטייה הזאת: מזון מעובד וזמין בכל מקום, ישיבה ממושכת, שינה קצרה, לחץ, וגם תרופות מסוימות (למשל סטרואידים, חלק מהתרופות הפסיכיאטריות ואינסולין).

אשמה ובושה לא עוזרות, ואפילו מזיקות: הן מרחיקות אנשים מטיפול. הסכמה בינלאומית של מומחים (Nature Medicine, 2020) קוראת להפסיק את הסטיגמה סביב משקל, גם במערכת הבריאות.

אחרי ירידה במשקל הגוף «מתגונן». רמת הורמון השובע לפטין יורדת, רמת הורמון הרעב גרלין עולה, והתיאבון מתגבר. במחקר שבדק זאת, השינויים ההורמונליים עדיין היו קיימים שנה אחרי הדיאטה.

גם הוצאת האנרגיה של הגוף יורדת, לפעמים יותר ממה שהמשקל החדש מסביר.

לכן רוב האנשים מחזירים חלק מהמשקל, וזה לא כישלון אישי. זו גם הסיבה שמטפלים בהשמנה כמו במחלה כרונית — לאורך זמן, ולא בדיאטה קצרה.

לא צריך להגיע ל«משקל אידיאלי». ירידה של 5% ממשקל הגוף — למשל 5 ק״ג אצל מי ששוקל 100 — כבר משפרת את הסוכר, את לחץ הדם ואת השומנים בדם, ומפחיתה את הסיכון לסוכרת.

ירידה של 10% ויותר משפרת גם דום נשימה בשינה, כאבי ברכיים, ריפלוקס וכבד שומני. ככל שהירידה גדולה יותר, התועלת גדלה, במיוחד בסוכרת ובכבד.

המטרה נקבעת לפי הבעיה: מי שסובל מכאבי ברכיים צריך יעד אחר ממי שיש לו סוכרת או כבד שומני עם הצטלקות.

אין דיאטה אחת שמנצחת. במחקרים שהשוו דיאטה דלת פחמימות, דלת שומן, ים־תיכונית וצום לסירוגין, הירידה במשקל הייתה דומה כשכמות הקלוריות הייתה דומה. מה שקובע הוא מה שאפשר להתמיד בו.

העיקרון: לאכול בערך 500 עד 750 קלוריות פחות ממה שהגוף צורך ביום. בפועל: הרבה ירקות, קטניות ודגנים מלאים, חלבון בכל ארוחה, ופחות משקאות ממותקים, מאפים ומזון מעובד. תזונה ים־תיכונית מומלצת גם בגלל התועלת ללב ולכבד.

ליווי של דיאטנית משפר את התוצאות. גם כלים פשוטים עוזרים: רישום של מה שאוכלים ושקילה קבועה.

פעילות גופנית לבדה מורידה מעט במשקל, בדרך כלל קילוגרמים ספורים. אבל היא חשובה מאוד: היא משפרת את הסוכר, את לחץ הדם ואת הכושר, ועוזרת לשמור על המשקל אחרי שירד.

ההמלצה: 150 עד 300 דקות בשבוע של פעילות מתונה, כמו הליכה מהירה, ועוד אימוני כוח פעמיים או שלוש בשבוע. כדי לשמור על משקל אחרי ירידה, צריך לעיתים קרובות 200 עד 300 דקות בשבוע.

אימוני כוח חשובים במיוחד בזמן ירידה במשקל, וגם בזמן טיפול בתרופות, כי הם שומרים על השריר.

בתוכניות רגילות של תזונה ופעילות, הירידה הממוצעת בניסויים היא בערך 3% ממשקל הגוף, בחצי שנה עד שנה.

בתוכנית אינטנסיבית, עם מפגשים תכופים וליווי צמוד, אפשר להגיע ליותר. בניסוי Look AHEAD, אצל חולי סוכרת, הירידה הממוצעת הייתה 8.6% אחרי שנה (בקבוצת הביקורת 0.7%), ו־4.7% אחרי 8 שנים (בקבוצת הביקורת 2.1%).

הממוצע מסתיר הבדלים גדולים: יש מי שיורד הרבה יותר. אבל אצל רוב האנשים עם השמנה, תזונה ופעילות לבדן לא מספיקות כדי להגיע לירידה של 10% ולשמור עליה. כאן נכנסים התרופות, הפרוצדורות והניתוחים — תמיד בנוסף לתזונה ולפעילות, ולא במקומן.

בלון מסיליקון מוחדר לקיבה בגסטרוסקופיה, בטשטוש, וממולא בנוזל. הוא תופס מקום בקיבה ומאט את התרוקנותה, ולכן השובע מגיע מהר יותר. אחרי 6 או 12 חודשים, לפי סוג הבלון, מוציאים אותו בגסטרוסקופיה נוספת.

ההנחיה האמריקאית־אירופית לאנדוסקופיה (ASGE–ESGE) משנת 2024 מציעה טיפולים אנדוסקופיים להשמנה ב־BMI של 30 ומעלה, או 27 עד 29.9 עם מחלה שקשורה למשקל — תמיד יחד עם תוכנית תזונה ופעילות.

בניסויים מבוקרים, בזמן הוצאת הבלון הירידה הממוצעת הייתה 10.7% ממשקל הגוף (בתזונה ופעילות בלבד: 3.4%). שנה אחרי תחילת הטיפול — 7.9% (לעומת 3.3%). אחרי ההוצאה חלק מהמשקל חוזר, ולכן הליווי התזונתי חשוב.

בימים הראשונים שכיחים בחילות, הקאות וכאבי בטן. אצל חלק מהמטופלים מוציאים את הבלון מוקדם, בגלל אי־סבילות. בניסויים היו תופעות לוואי חמורות אצל 5.6%, רובן הקאות והתייבשות שחלפו. נקב וחסימה נדירים מאוד.

בשרוול אנדוסקופי מצמצמים את נפח הקיבה מבפנים, בתפרים שעושים דרך האנדוסקופ, בלי חתכים בבטן. הקיבה נעשית צרה וארוכה, בדומה לשרוול, אבל בלי לכרות ממנה דבר.

בניסוי MERIT, באנשים עם BMI של 30 עד 40, שנה אחרי הפעולה הירידה הממוצעת הייתה 13.6% ממשקל הגוף, לעומת 0.8% בתזונה ופעילות בלבד.

זו פעולה פחות פולשנית מניתוח, וההחלמה מהירה יותר — אבל גם הירידה במשקל קטנה יותר. היא מתאימה לחלק מהמטופלים שאינם רוצים ניתוח, או שאינם מתאימים לו. תופעות לוואי חמורות היו אצל כ־3% בניסויים. הזמינות בישראל מוגבלת; בררו עם הרופא.

לפי ההנחיה של האגודות הבינלאומיות לכירורגיה בריאטרית (ASMBS/IFSO) משנת 2022: ניתוח מומלץ ב־BMI של 35 ומעלה, גם בלי מחלות נלוות. כדאי לשקול אותו ב־BMI של 30 עד 34.9, כשיש מחלה מטבולית כמו סוכרת סוג 2, או כשטיפול אחר לא הצליח.

בישראל הניתוח ממומן בסל מגיל 18: ב־BMI של 40 ומעלה, או ב־BMI של 35 עד 40 עם מחלה אחת לפחות שקשורה להשמנה (כמו סוכרת, יתר לחץ דם, מחלת לב, דום נשימה בשינה, כבד שומני או בעיות פוריות). במצבים חריגים — גם ב־BMI נמוך יותר, באישור ועדה. לפני הניתוח הקופה מבקשת אישור של ועדה טרום־ניתוחית.

לפני ניתוח עוברים הערכה של צוות רב־מקצועי: מנתח, רופא, דיאטנית, ופסיכולוג או עובד סוציאלי. ההערכה בודקת את ההתאמה לניתוח, ומכינה לשינויים שאחריו.

שרוול (Sleeve) — כורתים את רוב הקיבה, ונשארת קיבה צרה בצורת שרוול. מעקף קיבה (RYGB) — יוצרים כיס קטן בחלק העליון של הקיבה, ומחברים אליו את המעי הדק. המזון עוקף את רוב הקיבה ואת תחילת המעי. מיני־מעקף (OAGB) — גרסה עם חיבור אחד. בישראל זה הניתוח השכיח ביותר מאז 2018.

במחקר אמריקאי גדול (PCORnet), שנה אחרי הניתוח הירידה הממוצעת הייתה 31% ממשקל הגוף במעקף ו־25% בשרוול. אחרי 5 שנים — 25.5% במעקף ו־18.8% בשרוול.

שרוול עלול לגרום לריפלוקס או להחמיר אותו. מעקף מתאים יותר למי שיש לו ריפלוקס משמעותי, ולעיתים גם למי שיש לו סוכרת — אבל הוא דורש מעקב צמוד יותר אחר ויטמינים ומינרלים.

הבחירה נעשית עם המנתח, לפי המשקל, המחלות הנלוות, הריפלוקס וההעדפות האישיות.

הסיכון למות בעקבות הניתוח נמוך: לפי ההנחיה הבינלאומית, 0.03% עד 0.2%. בישראל, במאגר הלאומי, 0.04% בחודש שאחרי הניתוח. סיבוכים מוקדמים: דליפה מקו התפרים, דימום וקרישי דם. סיבוכים מאוחרים: היצרות, כיב באזור החיבור (בעיקר אצל מעשנים ואצל מי שנוטל נוגדי דלקת), אבנים בכיס המרה, וירידות סוכר אחרי ארוחה, בעיקר אחרי מעקף.

ויטמינים ומינרלים — לכל החיים. אחרי ניתוח יש סיכון לחוסר בברזל, בוויטמין B12, בוויטמין D, בסידן ובחומצה פולית. נוטלים תוספים כל יום, ועושים בדיקות דם קבועות.

אלכוהול: אחרי מעקף הוא נספג מהר יותר, והסיכון להתמכרות לאלכוהול עולה. כדאי להיזהר.

התועלת לטווח ארוך גדולה: פחות סוכרת, פחות אירועי לב, ובמחקר השוודי הגדול (SOS) — גם תוחלת חיים ארוכה יותר, בהשוואה לטיפול רגיל.

ניתוח עדיין מביא לירידה הגדולה והעמידה ביותר במשקל, בעיקר מעקף. התרופות החדשות מתקרבות אליו, אבל הן פועלות רק כל עוד נוטלים אותן.

מה שוקלים: את ה־BMI, את המחלות הנלוות (למשל סוכרת או ריפלוקס), את הסיכון בניתוח, את הנכונות לטיפול כרוני בזריקות, את העלות ואת הזמינות. אין ניסוי שהשווה ישירות בין התרופות החדשות לבין ניתוח.

אפשר גם לשלב: תרופה לפני ניתוח, כדי להקטין את הסיכון בו, או תרופה אחרי ניתוח, כשהמשקל מתחיל לחזור.

קסניקל (אורליסטט) — כדור שמונע ספיגה של חלק מהשומן במזון. ההשפעה צנועה: בממוצע כ־3% ממשקל הגוף יותר מפלצבו. תופעות הלוואי: יציאות שומניות ודחיפות, בעיקר אחרי ארוחה שמנה. בטיפול ממושך כדאי ליטול מולטי־ויטמין, כי גם ספיגת ויטמינים מסיסי שומן נפגעת.

רזין (פנטרמין) — כדור שמדכא תיאבון, לטיפול קצר מועד. הוא מעלה דופק ולחץ דם, ואינו מתאים למי שיש לו מחלת לב או יתר לחץ דם לא מאוזן.

בעולם יש עוד שני שילובים שאינם רשומים בישראל: נלטרקסון־בופרופיון (בניסוי COR-I: ירידה של 6.1% בשנה, לעומת 1.3% בפלצבו) ופנטרמין־טופירמט (בניסוי CONQUER: 9.8%, לעומת 1.2%).

בהשוואה אליהן, משפחת GLP-1 יעילה הרבה יותר, ולכן היא הבחירה הראשונה היום ברוב המקרים. התרופות הוותיקות עדיין משמשות כשאין גישה ל־GLP-1, כשהיא לא נסבלת, או בשילוב.

לא קונים «כדורי הרזיה» ממקורות לא מוכרים. בעבר הוצאו מהשוק תרופות הרזיה בגלל נזק ללב, וגם היום נמכרים ברשת מוצרים מזויפים.

GLP-1 הוא הורמון טבעי שהמעי מפריש אחרי ארוחה. הוא מאותת למוח שאכלנו, מגביר הפרשת אינסולין כשהסוכר גבוה, ומאט את התרוקנות הקיבה.

התרופות מחקות את ההורמון, אבל פועלות הרבה יותר זמן — ולכן מספיקה זריקה אחת בשבוע. העיקר קורה במוח: פחות רעב, שובע מהיר יותר, ופחות «רעש מזון» — מחשבות טורדניות על אוכל.

מונג׳רו (טירזפטייד) פועלת גם על הורמון מעי נוסף, GIP. זו כנראה אחת הסיבות שהיא מורידה יותר במשקל.

ההאטה בהתרוקנות הקיבה בולטת בעיקר בתחילת הטיפול. היא אחראית לחלק מהבחילות, והיא גם הסיבה להוראות המיוחדות לפני גסטרוסקופיה.

סמגלוטייד — אותו חומר בכמה מותגים: אוזמפיק (לסוכרת, זריקה שבועית עד 2 מ״ג), וויגובי (להשמנה, זריקה שבועית עד 2.4 מ״ג), וריבלסוס (כדור יומי, לסוכרת).

טירזפטייד — מונג׳רו, זריקה שבועית. בישראל היא רשומה גם לסוכרת וגם לטיפול בהשמנה. בארה״ב היא נמכרת להשמנה גם בשם זפבאונד.

לירגלוטייד — סקסנדה, זריקה יומית להשמנה. זו התרופה הוותיקה במשפחה, והיא פחות יעילה מהחדשות.

ההבדל בין «תרופה לסוכרת» ל«תרופה להשמנה» הוא בעיקר במינון ובהתוויה הרשומה. החומר הפעיל זהה. הרופא בוחר לפי האבחנה, המחלות הנלוות והזמינות.

לפי ההתוויה הרשומה: מבוגרים עם BMI של 30 ומעלה, או 27 ומעלה עם מחלה אחת לפחות שקשורה למשקל — כמו יתר לחץ דם, טרום־סוכרת או סוכרת, שומנים גבוהים, דום נשימה בשינה או מחלת לב.

ההנחיה הקנדית משנת 2025 ממליצה לבחור תרופה גם לפי המחלות הנלוות. לדוגמה: מי שכבר עבר אירוע לב — תרופה שהוכחה כמפחיתה אירועי לב.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) פרסם ב־2025 המלצה מותנית לטיפול ארוך טווח בתרופות האלה במבוגרים עם השמנה, כחלק מטיפול מקיף שכולל תזונה ופעילות.

מי לא: נשים בהריון או מתכננות הריון בקרוב; מי שיש לו, או לקרוב משפחתו, סרטן מדולרי של בלוטת התריס או תסמונת MEN2. מי שעבר דלקת לבלב — רק אחרי שיחה מפורטת עם הרופא.

התרופות לא נועדו לירידה קצרה של כמה קילוגרמים לפני אירוע. הן טיפול במחלה, לאורך זמן.

בניסויים הגדולים, אצל אנשים בלי סוכרת, אחרי כשנה וחצי של טיפול:

וויגובי (סמגלוטייד 2.4 מ״ג) — ירידה ממוצעת של 14.9% ממשקל הגוף (בפלצבו: 2.4%). מונג׳רו (טירזפטייד) — 15.0% במינון 5 מ״ג, 19.5% ב־10 מ״ג ו־20.9% ב־15 מ״ג (בפלצבו: 3.1%). סקסנדה (לירגלוטייד) — 8.0% אחרי שנה (בפלצבו: 2.6%).

זה ממוצע. יש מי שיורד רבע ממשקלו ויותר, ויש מי שיורד מעט מאוד. אנשים עם סוכרת יורדים בדרך כלל פחות. הירידה מתחילה כבר בחודשים הראשונים, בזמן העלאת המינון, ונמשכת בהדרגה — לא בבת אחת.

הירידה מגיעה לשיא אחרי שנה עד שנה וחצי, ואז המשקל מתייצב. כל עוד ממשיכים, הירידה נשמרת: 15.2% אחרי שנתיים עם סמגלוטייד, ו־12.3% עד 19.7% אחרי 3 שנים עם טירזפטייד, לפי המינון.

יש ניסוי אחד שהשווה ביניהן ישירות: SURMOUNT-5, שפורסם ב־2025. 751 מבוגרים עם השמנה, בלי סוכרת, קיבלו אחת משתי התרופות במינון הגבוה ביותר שנסבל (מונג׳רו 10 או 15 מ״ג; וויגובי 1.7 או 2.4 מ״ג), במשך 72 שבועות.

התוצאה: מונג׳רו — ירידה ממוצעת של 20.2% ממשקל הגוף; וויגובי — 13.7%. הפרש של כ־6.5 נקודות אחוז. גם היקף המותניים ירד יותר: 18.4 ס״מ, לעומת 13.0 ס״מ. ירידה גדולה במיוחד, של רבע ממשקל הגוף ויותר, הייתה שכיחה יותר עם מונג׳רו.

תופעות הלוואי היו דומות: בעיקר במערכת העיכול, רובן קלות עד בינוניות, ובעיקר בתקופת העלאת המינון. בחילה: 43.6% עם מונג׳רו ו־44.4% עם וויגובי. הקאות: 15.0% ו־21.3%. הפסיקו את הטיפול בגלל תופעות לוואי: 6.1% ו־8.0%.

אז למה לא כולם מקבלים מונג׳רו? הוכחה ללב ולכליות: לסמגלוטייד יש ניסויים גדולים שהראו ירידה באירועי לב אצל חולי לב עם השמנה, והאטה בפגיעה בכליות אצל חולי סוכרת. לטירזפטייד יש ניסוי אצל חולי סוכרת ומחלת לב (SURPASS-CVOT, 2025), שבו היא נמצאה שקולה לתרופה אחרת ממשפחת GLP-1 שהוכחה כמגינה על הלב. ניסוי לב באנשים עם השמנה בלי סוכרת עדיין לא פורסם. זמינות ומחיר: הכיסוי הביטוחי שונה בין התרופות ומשתנה מעת לעת. תגובה אישית: יש מי שמגיב היטב לאחת ופחות לשנייה, ויש מי שסובל מתופעות לוואי רק מאחת.

בשורה התחתונה: לירידה במשקל — מונג׳רו חזקה יותר בממוצע. אבל ההבדל בין המינונים, הסבילות והמחלות הנלוות חשוב לא פחות. ההחלטה נעשית עם הרופא. מעבר מתרופה לתרופה אפשרי, בתיאום ובהתאמת מינון.

ריבלסוס (סמגלוטייד בכדור) קיים כבר שנים, אבל בישראל הוא רשום רק לסוכרת, במינונים נמוכים יחסית.

בארה״ב (דצמבר 2025) ובאירופה (יולי 2026) אושר כדור סמגלוטייד במינון 25 מ״ג ביום להשמנה. בניסוי OASIS 4 הירידה הממוצעת הייתה 13.6% אחרי 64 שבועות (בפלצבו: 2.2%). לוקחים אותו בבוקר על קיבה ריקה, עם מעט מים, ומחכים לפחות חצי שעה לפני אוכל, שתייה או תרופות אחרות.

אורפורגליפרון הוא כדור מסוג חדש, שאינו חלבון, ואפשר לקחת אותו בלי קשר לאוכל. בניסוי ATTAIN-1 הירידה הממוצעת במינון הגבוה הייתה 11.2% אחרי 72 שבועות (בפלצבו: 2.1%). הוא אושר בארה״ב באפריל 2026.

נכון לאוקטובר 2026, אף אחד מהכדורים האלה אינו רשום בישראל לטיפול בהשמנה. כדור מתאים למי שחושש ממחטים, אבל הזריקות השבועיות מורידות יותר בממוצע, ונטילה יומית דורשת התמדה.

מתחילים במינון נמוך ומעלים אותו כל 4 שבועות. וויגובי: 0.25, 0.5, 1, 1.7 ו־2.4 מ״ג. מונג׳רו: 2.5, 5, 7.5, 10, 12.5 ו־15 מ״ג. ההעלאה ההדרגתית מפחיתה בחילות והקאות.

לא חייבים להגיע למינון הגבוה ביותר. אם יורדים יפה במינון נמוך יותר, או שתופעות הלוואי קשות, אפשר להישאר במינון הנוכחי או לעלות לאט יותר — בתיאום עם הרופא.

הזריקה היא מתחת לעור — בבטן, בירך או בזרוע — באותו יום בכל שבוע. שכחתם מנה? וויגובי: אם עד המנה הבאה נשארו יותר מיומיים, מזריקים מייד; אחרת מדלגים. מונג׳רו: אפשר להזריק עד 4 ימים אחרי המועד; אחרי זה מדלגים. החמצתם שתי מנות ברצף או יותר? התייעצו עם הרופא לפני שחוזרים — בדרך כלל חוזרים למינון נמוך יותר, כדי למנוע בחילות והקאות.

העטים מכוונים למנות קבועות. ספירת «קליקים» כדי לתת מנה חלקית, או כדי להוציא מהעט מנה נוספת, אינה מופיעה בעלוני התרופות. המנה שמתקבלת כך אינה מדויקת, וקל לטעות — גם כלפי מעלה.

מזריקים רק את המינון שהרופא רשם, לפי ההוראות שבעלון. המינון הנוכחי לא נסבל, או שנראה לכם שצריך מדרגה בין־לבין? מדברים עם הרופא — הוא יכול להאריך את הזמן במדרגה, או לחזור למינון קודם.

לא קונים עטים מיד שנייה, ברשתות או ב«טלגרם»: אין דרך לדעת מה יש בהם ואיך נשמרו.

כן. כל הניסויים בדקו את התרופות יחד עם תזונה מופחתת קלוריות ופעילות גופנית. התרופה מקלה מאוד על הדיאטה, אבל לא מחליפה אותה.

בזמן הטיפול אוכלים פחות, ולכן חשובה איכות האוכל: חלבון בכל ארוחה (עוף, דגים, ביצים, מוצרי חלב, קטניות, טופו), ירקות ופירות, דגנים מלאים, ושתייה מספקת. כמה חלבון? ההמלצה הבסיסית למבוגרים היא לפחות 0.8 גרם לכל ק״ג משקל ביום. בזמן ירידה במשקל מומחים מציעים יעד גבוה יותר, 1.2 עד 1.6 גרם לק״ג. את היעד האישי קובעים עם הדיאטנית — במיוחד כשיש מחלת כליות.

ארוחות קטנות, אכילה איטית, ועצירה כשמרגישים שובע. מזון שמן ומטוגן ומשקאות מוגזים מחמירים בחילות. אלכוהול: בעלוני התרופות אין הנחיה מיוחדת. אבל הוא מוסיף קלוריות, עלול להחמיר בחילה, ומי שמטופל גם באינסולין או בסולפונילאוריאה נמצא בסיכון לסוכר נמוך — לכן במידה מועטה, אם בכלל.

ליווי של דיאטנית מומלץ מאוד, במיוחד בחודשים הראשונים.

בכל ירידה במשקל — בדיאטה, בניתוח או בתרופה — חלק מהמשקל שיורד הוא «מסה רזה»: שריר, מים ורקמות נוספות. רוב המשקל שיורד הוא שומן. בניסויים, המסה הרזה הייתה בערך רבע עד שני חמישיות מהמשקל שירד: כ־38% עם סמגלוטייד וכ־25% עם טירזפטייד. זה דומה למה שקורה בדיאטה דלת קלוריות מאוד או אחרי ניתוח.

חלק מזה צפוי: גוף קל יותר צריך פחות שריר כדי לשאת אותו. אבל אצל מבוגרים, ואצל מי שהשריר שלו כבר חלש, זה יכול לפגוע בכוח ובתפקוד.

«פני אוזמפיק» אינם תופעה של התרופה עצמה, אלא של ירידה מהירה וגדולה במשקל: השומן בפנים יורד, והעור לא תמיד מתכווץ בהתאם. זה קורה גם אחרי ניתוח או דיאטה.

מה עושים: אימוני כוח 2–3 פעמים בשבוע, מספיק חלבון, וירידה בקצב סביר.

זה צפוי. אחרי שנה בערך הגוף מגיע לנקודת איזון חדשה, והמשקל מתייצב — כך קרה גם בניסויים. זה לא אומר שהתרופה הפסיקה לעבוד: היא שומרת על המשקל החדש.

אם המשקל נעצר מוקדם, בודקים כמה דברים: האם הגעתם למינון מתאים; משקאות ממותקים ונשנושים קטנים; שינה; ותרופות אחרות שמעלות משקל. לפעמים מעלים מינון, ולפעמים עוברים לתרופה אחרת.

מתי בודקים אם הטיפול עובד? אחרי כ־3 חודשים במינון הקבוע. אם הירידה קטנה מ־5% ממשקל הגוף, שוקלים מחדש עם הרופא: מינון אחר, תרופה אחרת או שיטה אחרת.

ברוב המקרים — כן, בחלקו או בכולו. התרופות מטפלות במחלה כרונית, והן פועלות כל עוד נוטלים אותן — כמו תרופה ללחץ דם.

STEP 1: אחרי 68 שבועות של סמגלוטייד (ירידה של 17.3% אצל מי שהשתתף בהמשך), הטיפול הופסק. כעבור שנה חזרו כשני שלישים מהמשקל שירד. גם הסוכר, לחץ הדם והשומנים בדם חזרו לכיוון ערכי ההתחלה.

SURMOUNT-4: אחרי 36 שבועות של טירזפטייד (ירידה של 20.9%), חלק מהמשתתפים עברו בהגרלה לפלצבו. בשנה שאחר כך, מי שהמשיך ירד עוד 5.5%, ומי שעבר לפלצבו עלה 14.0%.

מטא־אנליזה (BMJ, 2026) של 37 מחקרים: אחרי הפסקת סמגלוטייד או טירזפטייד המשקל עולה בממוצע כ־0.8 ק״ג בחודש — כ־10 ק״ג בשנה הראשונה. לפי התחזית, החזרה למשקל ההתחלתי צפויה תוך כשנה וחצי. זו תחזית של מודל, כי המעקב בפועל היה קצר יותר.

לא מפסיקים לבד. רוצים להפסיק או להפחית? מתכננים עם הרופא, ומחזקים לפני כן את התזונה, הפעילות ואימוני הכוח. בפועל רופאים רבים יורדים בהדרגה: קודם למינון נמוך יותר, ולעיתים גם מרווחים בין הזריקות (למשל פעם בעשרה ימים ואחר כך פעם בשבועיים), ועוקבים אחרי המשקל. אם המשקל מתחיל לעלות — חוזרים למינון הקודם. שיטה זו אינה מופיעה בעלוני התרופות ולא נבדקה בניסויים, ולכן היא החלטה אישית עם הרופא.

לפי הידע הנוכחי — לרוב לטווח ארוך, ולעיתים ללא הגבלת זמן. ההנחיות מתייחסות להשמנה כמחלה כרונית, וממליצות על טיפול ממושך כל עוד הוא עוזר ונסבל.

יש מטופלים שמנסים, עם הרופא, להפחית בהדרגה את המינון. זה מצליח אצל חלק, אבל עדיין לא נבדק היטב.

גם בטיפול ממושך צריך מעקב: משקל, לחץ דם, סוכר, ולפי הצורך בדיקות דם. וחשוב לדווח לרופא על כל תופעת לוואי חדשה.

לב: בניסוי SELECT, אצל 17,604 אנשים עם השמנה ומחלת לב (בלי סוכרת), סמגלוטייד הפחיתה ב־20% התקפי לב, שבץ ומוות ממחלת לב (6.5% לעומת 8.0%, במשך כ־3 שנים). אי־ספיקת לב: בסוג שבו הלב «נוקשה» (HFpEF), התרופות שיפרו את קוצר הנשימה, את הסבולת ואת איכות החיים. כליות: אצל חולי סוכרת עם מחלת כליות, סמגלוטייד הפחיתה ב־24% אירועים כלייתיים משמעותיים. דום נשימה בשינה: טירזפטייד הפחיתה את מספר הפסקות הנשימה בכ־20 עד 24 בשעה, יותר מפלצבו. ברכיים: פחות כאב ותפקוד טוב יותר בשחיקת ברכיים. מניעת סוכרת: אצל אנשים עם טרום־סוכרת, אחרי 3 שנים של טירזפטייד חלו בסוכרת 1.3%, לעומת 13.3% בפלצבו. כבד: בדלקת כבד שומני עם הצטלקות, סמגלוטייד הביאה לנסיגת הדלקת אצל 62.9%, לעומת 34.3% בפלצבו, ואושרה לכך בארה״ב ב־2025.

חלק מהתועלת נובע מהירידה במשקל עצמה, וחלק כנראה מהשפעה ישירה על הלב, על כלי הדם ועל הדלקת.

על הקשר לכבד שומני — ראו בעמוד השאלות על כבד שומני.

החשש מובן, ויש עליו הרבה מידע — ממיליוני מטופלים ומניסויים גדולים. הנה מה שידוע, לפי הסדר: מהשכיח אל הנדיר.

מערכת העיכול — שכיח, ובדרך כלל חולף. בניסויים עם וויגובי: בחילה אצל 44% (בפלצבו 16%), שלשול 30% (16%), הקאות 24% (6%) ועצירות 24% (11%). עם מונג׳רו, לפי המינון: בחילה 25% עד 29% (בפלצבו 8%), שלשול 19% עד 23% (8%), הקאות 8% עד 13% (2%) ועצירות 11% עד 17% (5%). רוב התופעות קלות עד בינוניות. הן מופיעות בעיקר בשבועות הראשונים ואחרי כל העלאת מינון, ונחלשות עם הזמן. רק כ־4% הפסיקו את וויגובי בגלל תופעות עיכול (בפלצבו 0.7%), ועם מונג׳רו 2% עד 4% (בפלצבו 0.5%).

דלקת לבלב — נדירה. בניסויים, דלקת לבלב הופיעה אצל כ־2 מכל 1,000 מטופלים, בשיעור דומה לפלצבו. בניסוי SELECT, עם 17,604 משתתפים: 0.2% עם סמגלוטייד ו־0.3% בפלצבו. העלון מזהיר ממנה בגלל דיווחים אחרי השיווק. כאב בטן עליונה חזק ומתמשך, שמקרין לגב, עם או בלי הקאות — מפסיקים את הזריקה ופונים לבדיקה דחופה.

כיס המרה — סיכון מוגבר קטן. במטא־אנליזה של 76 ניסויים, הסיכון למחלות של כיס המרה ודרכי המרה עלה בכשליש, ובמינוני ההרזיה — בערך פי 2. במספרים מוחלטים זה מעט: בעלון של וויגובי, אבנים בכיס המרה אצל 1.6% (בפלצבו 0.7%). ירידה מהירה במשקל, מכל סיבה, מגבירה את הסיכון לאבנים. כאב בצד ימין עליון של הבטן, חום או הצהבה — פונים לרופא.

בלוטת התריס — אזהרה מחיות, לא מבני אדם. בחולדות ובעכברים התרופות גרמו לגידולים בתאי C של בלוטת התריס. לכן יש בעלון אזהרה בולטת, והתרופות אסורות למי שיש לו, או לבן משפחה שלו, סרטן מדולרי של בלוטת התריס או תסמונת MEN2. בבני אדם התמונה מרגיעה: מחקר צרפתי מצא קשר, אבל מחקר סקנדינבי גדול לא מצא עלייה בסיכון, ומטא־אנליזה משנת 2026 של 48 ניסויים העריכה שההשפעה כנראה קטנה מאוד או אפסית. לא צריך בדיקות קלציטונין או אולטרסאונד שגרתי. גוש שפיר בבלוטה אינו סיבה להימנע מהתרופה.

מצב רוח ומחשבות אובדניות. היו דיווחים, והרגולטורים בדקו אותם לעומק. הסוכנות האירופית לתרופות (EMA) קבעה ב־2024 שאין קשר סיבתי. ה־FDA בדק 91 ניסויים ונתונים של יותר משני מיליון מטופלים, לא מצא עלייה במחשבות אובדניות, בדיכאון או בחרדה, ובינואר 2026 ביקש להסיר את האזהרה מהעלונים. מי שסובל מדיכאון ממשיך את המעקב הרגיל, ומספר לרופא על כל שינוי במצב הרוח.

עיניים (NAION). NAION היא פגיעה פתאומית באספקת הדם לעצב הראייה. הסוכנות האירופית קבעה ב־2025 שזו תופעת לוואי נדירה מאוד של סמגלוטייד — עד 1 מכל 10,000 מטופלים. במחקרים גדולים בחולי סוכרת נמצא בערך מקרה נוסף אחד לכל 10,000 שנות טיפול. בעלון האמריקאי אין אזהרה כזו, ועל טירזפטייד המידע מועט. ירידה פתאומית בראייה, בדרך כלל בעין אחת וללא כאב — פונים מייד לרופא עיניים או למיון.

נשירת שיער. בעלונים: 3% עם וויגובי (בפלצבו 1%), ו־4% עד 5% עם מונג׳רו (בפלצבו 1%). שכיחה יותר אצל נשים. היא קשורה בעיקר לירידה המהירה במשקל, ובדרך כלל חולפת.

שריר ו«פני אוזמפיק» — ראו בשאלה על שריר.

האטה בהתרוקנות הקיבה, וטשטוש או הרדמה. התרופות מאטות את התרוקנות הקיבה, ולכן גם אחרי צום עלול להישאר בה מזון. זה חשוב לפני גסטרוסקופיה, ניתוח או כל פעולה בהרדמה. תמיד ספרו לצוות שאתם מקבלים את התרופה (ראו «לפני גסטרוסקופיה, קולונוסקופיה או ניתוח»). דווח גם על מקרים נדירים של חסימת מעיים ועצירות קשה. למי שיש לו שיתוק קיבה קשה, התרופות אינן מומלצות.

עוד: הקאות ושלשולים חזקים עלולים לגרום להתייבשות ולפגיעה בכליות — חשוב לשתות. סוכר נמוך כמעט לא קורה, אלא אם נוטלים גם אינסולין או כדורים מסוג סולפונילאוריאה (כמו גלובן ואמריל); אז הרופא מתאים את המינונים. עייפות, כאבי ראש וסחרחורת שכיחים מעט יותר מאשר בפלצבו (למשל עייפות: 11% עם וויגובי, לעומת 5%). הדופק עולה מעט, בדרך כלל ב־1 עד 4 פעימות בדקה. חולי סוכרת עם פגיעה ברשתית צריכים מעקב עיניים, כי ירידה מהירה בסוכר עלולה להחמיר אותה זמנית.

בשורה התחתונה: תופעות העיכול שכיחות ובדרך כלל חולפות. הסיבוכים החמורים נדירים. לרוב המטופלים שהתרופה מתאימה להם, התועלת גדולה בהרבה מהסיכון. לא מפסיקים לבד בגלל חשש — מדברים עם הרופא.

בחילה: ארוחות קטנות, אכילה לאט, ועצירה ברגע שמרגישים שובע. להימנע ממזון שמן, מטוגן או חריף, ולא לשכב מייד אחרי האכילה. כדאי לשתות לאורך היום, בלגימות קטנות.

עצירות: הרבה שתייה, סיבים מירקות, מפירות ומדגנים מלאים, ותנועה. אם זה לא מספיק — משלשל אוסמוטי עדין (כמו נורמלקס), בהתייעצות עם הרופא או הרוקח.

שלשול: שתייה מרובה, ארוחות קלות, ולהימנע ממזון שמן.

ההחמרה מגיעה אחרי העלאת מינון? אפשר לבקש מהרופא להישאר במינון הנוכחי עוד זמן, או לחזור למינון הקודם. לא מעלים מינון כשיש בחילה משמעותית.

פונים לרופא כשההקאות לא מאפשרות לשתות, כשיש כאב בטן חזק שלא חולף, או כשאין יציאות ואין גזים כמה ימים, עם בטן נפוחה.

התרופות מאטות את התרוקנות הקיבה. לכן חשוב שהצוות יידע עליהן מראש — גם לפני בדיקה, וגם לפני ניתוח או כל פעולה בטשטוש או בהרדמה.

לפני גסטרוסקופיה — לכולם: ביום שלפני הבדיקה שותים רק נוזלים צלולים, וגם מדלגים על מנה אחת: זריקה שבועית — מדלגים על המנה שבשבוע שלפני הבדיקה.

לפני קולונוסקופיה: בדרך כלל ממשיכים כרגיל. אבל אם יש בחילות, הקאות, נפיחות, שובע מוקדם או עצירות, או אם התחלתם את התרופה או העליתם מינון לאחרונה — מדלגים על מנה אחת, באותו אופן.

נוטלים גם פורסיגה, ג׳רדיאנס או סטגלטרו בגלל סוכרת? לפני יום של נוזלים צלולים מפסיקים אותן 3 ימים לפני הבדיקה, בגלל סכנה לחמצת.

כל הפרטים, כולל כדורים יומיים, סוכרת ואינסולין — בעמודי ההכנה לבדיקות ובעלון «סוכרת לפני קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה». לפני ניתוח — לפי הנחיות הצוות המרדים.

לפני השימוש — במקרר, בטמפרטורה של 2 עד 8 מעלות, באריזה המקורית ומוגן מאור. לא במקפיא, ולא צמוד לדופן הקירור. עט שקפא — לא משתמשים בו, גם אם הפשיר.

אחרי שמתחילים להשתמש, אפשר להחזיק את העט מחוץ למקרר, בטמפרטורה של עד 30 מעלות, לתקופה מוגבלת. לפי העלונים לצרכן בישראל: וויגובי — עד 6 שבועות; מונג׳רו קוויקפן — עד 30 יום אחרי השימוש הראשון; עט חד־פעמי של מונג׳רו — עד 21 יום. אחרי התקופה הזו זורקים את העט, גם אם נשארה בו תרופה.

בנסיעה: מחזיקים את העט באריזה, הרחק מחום ומשמש ישירה, ולא משאירים אותו ברכב חם. עט שנחשף לחום קיצוני, או שהתרופה בו עכורה או בצבע אחר — לא משתמשים בו, ומתייעצים עם הרוקח.

בהריון לא משתמשים בתרופות האלה. אין מספיק מידע על בטיחותן לעובר. מי שמתכננת הריון ומקבלת וויגובי — מפסיקה לפחות חודשיים לפני ההריון המתוכנן, כי התרופה נשארת בגוף זמן רב.

גלולות: מונג׳רו מפחיתה את היעילות של גלולות למניעת הריון. ממליצים לעבור לאמצעי מניעה שאינו כדור (כמו התקן או טבעת), או להוסיף קונדום במשך 4 שבועות אחרי תחילת הטיפול, ו־4 שבועות אחרי כל העלאת מינון. גם הקאות ושלשולים מפחיתים את היעילות של הגלולה.

פוריות: ירידה במשקל משפרת את הביוץ ואת הפוריות, במיוחד בתסמונת השחלות הפוליציסטיות. לכן יש נשים שנכנסות להריון בלי תכנון בזמן הטיפול. מי שלא מתכננת הריון — צריכה אמצעי מניעה יעיל.

הנקה: אין מספיק מידע. ההחלטה על טיפול בזמן הנקה נעשית עם הרופא, לפי התועלת של ההנקה מול הצורך בטיפול. עם כדור הסמגלוטייד להשמנה לא מניקים.

נכנסתם להריון בזמן טיפול? מפסיקים את התרופה, ומודיעים לרופא המטפל ולרופא הנשים.

לא. ברשת נמכרים עטים מזויפים של אוזמפיק ומונג׳רו, ותכשירים «מורכבים» שאיש לא בדק את התכולה ואת האיכות שלהם.

קונים רק בבית מרקחת, במרשם, ותכשיר שרשום בישראל. אם העט, האריזה או המחיר נראים חשודים — אל תשתמשו, ושאלו את הרוקח.

ה־FDA קיבל מאות דיווחים על תופעות לוואי מתכשירים «מורכבים» של סמגלוטייד וטירזפטייד. משרד הבריאות בישראל הזהיר מעטי אוזמפיק מזויפים שנמכרו ממקורות לא מורשים. ראיתם מוצר חשוד? דווחו למשרד הבריאות בטלפון *5400.

אנשים עם מחלות מעי דלקתיות לא נכללו בניסויים הגדולים. אבל כבר יש מחקרי תצפית רבים. סקירה שיטתית משנת 2026, של 14 מחקרים, מצאה שהתרופות מורידות משקל גם אצלם, ולא נמצאה עלייה בהתלקחויות. בחלק מהמחקרים אף נמצא פחות שימוש בסטרואידים, פחות אשפוזים ופחות ניתוחים — אבל זה עדיין לא הוכח בניסוי מבוקר.

יש גם סיבה לחשוב שהירידה במשקל עשויה לעזור למחלה עצמה. רקמת השומן, ובעיקר השומן הבטני, היא רקמה פעילה שמפרישה חומרים דלקתיים. במחלה דלקתית אחרת — דלקת מפרקים פסוריאטית — ירידה גדולה במשקל בדיאטה דלת קלוריות שיפרה את פעילות המחלה: שיעור המטופלים שהגיעו לפעילות מחלה מינימלית עלה מ־29% ל־54% תוך חצי שנה. במחלות המעי הדלקתיות זה עדיין לא נבדק בניסוי מבוקר.

זהירות מיוחדת: מי שיש לו היצרות במעי, בעיקר בקרוהן — כי התרופות מאטות את תנועת מערכת העיכול. בהתלקחות פעילה, עם שלשול או הקאות, קשה להבחין בין תופעות לוואי לבין המחלה. לכן בדרך כלל מתחילים כשהמחלה רגועה.

לא ידועה השפעה הדדית עם הטיפולים הביולוגיים. לא מפסיקים לבד את הטיפול במחלת המעי. את ההחלטה מתאמים עם הגסטרואנטרולוג.

וויגובי וסקסנדה רשומות בישראל לטיפול בהשמנה גם מגיל 12. מ־2026 וויגובי בסל הבריאות למתבגרים בני 12 עד 17, במרשם של רופא מומחה (אנדוקרינולוג או מרפאה ייעודית להשמנה). מונג׳רו אינה מאושרת להשמנה מתחת לגיל 18. בניסוי STEP TEENS, אצל 201 מתבגרים, ה־BMI ירד הרבה יותר מאשר בפלצבו, והשתפרו גם היקף המותניים, הסוכר והשומנים בדם. תופעות העיכול היו שכיחות כמו אצל מבוגרים.

טיפול בהשמנה בגיל ההתבגרות נעשה במרפאה ייעודית לילדים ולמתבגרים, עם רופא ילדים או אנדוקרינולוג ילדים, דיאטנית וליווי משפחתי. ניתוח בריאטרי במתבגרים אפשרי בישראל רק במצבים מוגדרים, לפי חוזר משרד הבריאות. התשובות בעמוד הזה מתייחסות למבוגרים.

למבוגרים — לא. התרופות להשמנה אינן בסל הבריאות למבוגרים. מ־2026 וויגובי נכללת בסל רק למתבגרים בני 12 עד 17 עם השמנה, במרשם של רופא מומחה ועם ליווי רפואי ותזונתי. אוזמפיק וריבלסוס נמצאות בסל רק לחולי סוכרת, לפי קריטריונים.

ביטוח משלים (שב״ן): הקופות מציעות השתתפות חלקית במחיר של וויגובי ושל מונג׳רו. התנאים שונים מקופה לקופה ומשתנים מעת לעת — למשל תקופת אכשרה, או דרישה לירידה של 5% לפחות כדי להמשיך לקבל את ההנחה. בררו בקופה שלכם לפני שמתחילים.

ניתוח בריאטרי ממומן בסל, לפי הקריטריונים של משרד הבריאות (ראו «למי מתאים ניתוח בריאטרי»).

רטטרוטייד — פועלת על שלושה הורמונים: GLP-1, GIP וגלוקגון. בניסוי TRIUMPH-1, אצל אנשים בלי סוכרת, הירידה הממוצעת אחרי 80 שבועות הייתה 23.7% במינון 9 מ״ג ו־25.0% במינון 12 מ״ג (בפלצבו: 3.9%). אצל חולי סוכרת (TRIUMPH-2) — 18.8%. היא עדיין לא אושרה בשום מקום, והחברה מתכננת להגיש בקשת אישור בארה״ב ב־2027. ברשת נמכרים תכשירים לא חוקיים בשם רטטרוטייד — לא משתמשים בהם.

קאגריסמה (CagriSema) — שילוב של סמגלוטייד עם קאגרילינטייד, שמחקה את ההורמון אמילין. בניסוי REDEFINE 1: 20.4% אחרי 68 שבועות (בפלצבו: 3.0%). השילוב הוגש לאישור בארה״ב בסוף 2025. נכון לאוקטובר 2026 עדיין לא התקבלה החלטה.

אורפורגליפרון — כדור יומי מסוג חדש (ראו «יש כדור במקום זריקה?»). אושר בארה״ב באפריל 2026. באירופה ובישראל עדיין לא.

אמיקרטין — מולקולה אחת שפועלת גם על GLP-1 וגם על אמילין, בזריקה ובכדור. בניסויים מוקדמים נמצאה ירידה גדולה במשקל. ניסויי השלב האחרון החלו ב־2026, והיא עוד רחוקה מאישור.

נכון לאוקטובר 2026, אף אחת מהתרופות האלה אינה רשומה בישראל. המספרים באים מניסויים שונים, באוכלוסיות שונות ובמשכים שונים, ולכן אי אפשר להשוות ביניהם ישירות.