שאלות נפוצות על סעיפים ודלקת סעיפים (דיברטיקוליטיס)

סעיפים הם כיסים קטנים שבולטים החוצה מדופן המעי הגס. הם נוצרים כשהשכבה הפנימית של המעי, הרירית, נדחפת החוצה דרך נקודות חלשות בשכבת השריר, במקומות שבהם כלי דם חודרים לדופן. במערב הם נמצאים לרוב בצד השמאלי של המעי.

המונח «דיברטיקולוזיס» מתאר רק את נוכחות הכיסים. זה תיאור אנטומי ולא מחלה: הסעיפים קיימים, אבל אינם גורמים לתסמינים. רוב האנשים שיש להם סעיפים יחיו כך כל חייהם, ומגלים אותם במקרה, בקולונוסקופיה או ב־CT שנעשו מסיבה אחרת.

שלושה מצבים שונים מאוד. «סעיפים» (דיברטיקולוזיס) הם הכיסים עצמם, בלי תסמינים. «מחלת סעיפים» היא שם כללי לכל מצב שבו הסעיפים גורמים לתסמינים או לסיבוכים.

מחלת הסעיפים כוללת בעיקר שני מצבים. הראשון הוא מחלת סעיפים תסמינית בלי דלקת, שמכונה SUDD: כאבים חוזרים, בעיקר בבטן השמאלית התחתונה, נפיחות ושינוי ביציאות, בלי דלקת פעילה. השני הוא דלקת סעיפים חריפה (דיברטיקוליטיס): דלקת פעילה בסעיף אחד או יותר, עם כאב קבוע, לעיתים חום ומדדי דלקת גבוהים. סיבוך נוסף הוא דימום מסעיף.

ההבחנה חשובה, כי הטיפול שונה. סעיפים בלי תסמינים אינם צריכים טיפול. דלקת היא אירוע חריף שחולף. כאבים חוזרים בלי דלקת מטופלים באופן אחר.

זהו אחד הממצאים השכיחים ביותר במעי. השכיחות עולה עם הגיל: כמחצית מבני 60 ומעלה, וכ־70% מבני 80. בשנים האחרונות סעיפים ודלקת סעיפים מופיעים יותר גם בגילים צעירים.

סעיפים נוצרים משילוב של גיל, נטייה תורשתית ואורח חיים. תזונה דלה בסיבים ועשירה בבשר אדום ובמזון מעובד, עודף משקל (בעיקר שומן בטני), חוסר פעילות גופנית ועישון מעלים את הסיכון לסעיפים ולסיבוכיהם. כך גם שימוש קבוע בנוגדי דלקת (NSAIDs) ובאספירין, בסטרואידים ובאופיואידים.

ברוב המוחלט של המקרים, לא. סעיפים בלי תסמינים אינם דורשים טיפול תרופתי או מעקב מיוחד. הסיכון לפתח דלקת סעיפים נמוך: כ־1% עד 4% בתוך 7 עד 11 שנים, ופחות מ־1 מכל 10 אנשים עם סעיפים יפתחו אי־פעם דלקת.

מה שכן כדאי לעשות: לאמץ אורח חיים שמפחית את הסיכון לסיבוכים. כלומר תזונה עשירה בסיבים, פעילות גופנית, משקל תקין, לא לעשן, ולהימנע משימוש קבוע בנוגדי דלקת כשאין בהם צורך רפואי.

כן. אין צורך להימנע מהם. פעם חששו שחלקיקים קטנים «ייתקעו» בסעיפים ויגרמו לדלקת, אבל מחקרים גדולים, שעקבו אחרי עשרות אלפי אנשים, הפריכו את החשש הזה.

אכילת אגוזים, פופקורן, תירס, גרעינים או פירות עם זרעים קטנים, כמו עגבניות ותותים, לא העלתה את הסיכון לדלקת סעיפים או לדימום. אצל אוכלי אגוזים ופופקורן הסיכון אף היה נמוך מעט. ההנחיות העדכניות ממליצות לא להימנע מהמאכלים האלה, וכך גם אחרי דלקת. אפשר לשלב אותם בתזונה בריאה, אלא אם הם גורמים לכם אישית לאי־נוחות.

תזונה עשירה בסיבים: ירקות, פירות, קטניות ודגנים מלאים. היעד המקובל הוא 20 עד 30 גרם סיבים ביום. במחקרים, צריכה של כ־30 גרם ביום הייתה קשורה לסיכון נמוך בכ־40% לסיבוכי סעיפים. כדאי גם להפחית בשר אדום, מזון מעובד, פחמימות מעובדות, שומן טראנס ומתוקים.

מוסיפים סיבים בהדרגה, כי תוספת חדה עלולה לגרום לנפיחות ולכאבים. תוספי סיבים אינם תחליף לסיבים מהמזון. השתדלו לקבל את הסיבים מהמזון עצמו, ושתו מספיק לאורך היום, כ־6 עד 8 כוסות, אלא אם הרופא הנחה אחרת.

ההמלצה הזו מבוססת בעיקר על מחקרי תצפית. לגבי מניעת דלקת חוזרת הראיות חלשות יותר, אבל ההנחיות ממליצות עליה גם אחרי דלקת, כי יש לה גם יתרונות בריאותיים נוספים.

פעילות גופנית קבועה, ירידה במשקל אם יש עודף משקל, הפסקת עישון ושתיית אלכוהול במידה. כל אלה קשורים לסיכון נמוך יותר לדלקת סעיפים. אורח חיים בריא קשור לסיכון נמוך בכמחצית, גם אצל מי שיש לו נטייה תורשתית.

נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs), כמו איבופרופן ונפרוקסן, וגם אספירין, מעלים את הסיכון לדלקת סעיפים ולדימום מסעיף. לכן מומלץ להימנע משימוש קבוע בהם כשאין צורך רפואי. לכאב או לחום עדיף אקמול (פרצטמול).

חשוב: מי שנוטל אספירין או נוגד דלקת מסיבה רפואית, למשל למניעת אירוע לבבי, לא יפסיק על דעת עצמו. מתייעצים עם הרופא המטפל.

התסמין העיקרי הוא כאב קבוע וממושך, לרוב בבטן השמאלית התחתונה, עם רגישות במישוש. לעיתים קרובות מצטרפים חום, בחילה או ירידה בתיאבון, ושינוי ביציאות (עצירות או שלשול).

התסמינים האלה יכולים להתאים גם למצבים אחרים. לכן האבחנה נעשית על ידי רופא, ולרוב גם בבדיקת הדמיה.

בדלקת עם סיבוך נוצרים מורסה (מוגלה), נקב בדופן המעי, היצרות או חיבור לא תקין לאיבר סמוך (פיסטולה). הסיכון לסיבוך גבוה ביותר בדלקת הראשונה.

האבחנה מתחילה בבדיקה גופנית ובבדיקות דם: ספירת דם ומדד דלקת (CRP). לבדיקה הגופנית בלבד יש דיוק מוגבל, ולכן עושים בדרך כלל CT בטן עם חומר ניגוד, במיוחד בדלקת הראשונה. ה־CT מאשר את האבחנה, שולל מחלות אחרות ומראה אם יש סיבוך, כמו מורסה או נקב.

במרכזים שיש בהם ניסיון, אולטרסאונד של המעי הוא חלופה טובה, ואם התשובה אינה ברורה ממשיכים ל־CT. קולונוסקופיה לא עושים בזמן הדלקת, אלא רק כמה שבועות אחרי ההחלמה.

בדלקת קלה וללא סיבוך, לא באופן שגרתי. כמה מחקרים אקראיים, עם יותר מ־1,800 מטופלים, הראו שאצל מטופלים בריאים ויציבים אנטיביוטיקה אינה מקצרת את ההחלמה. היא גם אינה מפחיתה סיבוכים, ניתוחים או דלקות חוזרות. ברוב המקרים הטיפול הוא בבית: מנוחה, משכך כאבים (אקמול, לא נוגדי דלקת) ותזונה מותאמת.

אנטיביוטיקה ניתנת במקרים נבחרים, למשל כשיש: מערכת חיסון מוחלשת, מחלות רקע משמעותיות או שבריריות; הקאות או קושי לשתות; מדדי דלקת גבוהים מאוד או סימני זיהום כללי; ממצאים מדאיגים ב־CT; החמרה או חוסר שיפור; אין אפשרות למעקב צמוד.

בדלקת עם סיבוך הטיפול הוא באשפוז, עם אנטיביוטיקה בווריד. לפי הצורך מנקזים מורסה דרך העור בהנחיית הדמיה. ניתוח דחוף נדרש רק לעיתים.

לרוב יש שיפור בתוך 2 עד 3 ימים. אם אין שיפור, או שיש החמרה, חוזרים לרופא.

בימים הראשונים של הדלקת אפשר להסתפק בנוזלים, או במזון רך ודל בסיבים, לפי ההרגשה. אין הוכחה שזה מזרז את ההחלמה, אבל מטופלים רבים מרגישים כך נוח יותר, אולי כי הדלקת מצרה זמנית את המעי.

כשיש שיפור, בדרך כלל אחרי 2 עד 3 ימים, חוזרים בהדרגה לאכילה רגילה. אחרי ההחלמה המלאה עוברים לתזונה עשירה בסיבים, כמו במניעה, ומוסיפים את הסיבים בהדרגה כדי למנוע כאבים ונפיחות.

כלומר, התזונה בזמן הדלקת הפוכה לתזונה לטווח הארוך. אין צורך להימנע מאגוזים, גרעינים או תירס גם אחרי הדלקת.

לפעמים גידול במעי הגס נראה ב־CT כמו דלקת סעיפים. הסיכון נמוך: כ־1.6% מכלל המטופלים אחרי דלקת. אחרי דלקת עם סיבוך הוא גבוה פי כמה, ואחרי דלקת קלה הוא דומה לסיכון באוכלוסייה הכללית.

לכן מומלצת קולונוסקופיה אחרי דלקת עם סיבוך. אחרי דלקת קלה ממליצים עליה אם לא עברתם לאחרונה קולונוסקופיה תקינה, או אם יש סימני אזהרה: דם בצואה, אנמיה, ירידה במשקל, שינוי מתמשך ביציאות או כאב מתמשך. יש הנחיות שממליצות על בדיקת המעי לכל מי שעבר דלקת בשנה שאחריה, אלא אם נבדק לאחרונה. הרופא יחליט לפי המקרה.

הבדיקה נעשית 6 עד 8 שבועות לאחר ההחלמה, ולא בזמן הדלקת. בזמן הדלקת קשה יותר להשלים את הבדיקה, והסיכון לסיבוכים גבוה יותר.

אצל רוב המטופלים, לא. כ־2 מכל 10 יחוו דלקת נוספת בתוך 10 שנים מהדלקת הראשונה. אחרי דלקת שנייה הסיכוי לדלקת שלישית עולה לכמחצית, ואחרי כמה דלקות הסיכון להישנות נשאר גבוה.

החדשות הטובות: הסיכון לסיבוך גבוה ביותר בדלקת הראשונה. דלקת חוזרת אינה מעלה את הסיכון לדלקת מסובכת, ולכן הסיכוי שיידרש בגללה ניתוח חירום או סטומה נמוך מאוד.

אצל יותר משליש מהמטופלים נמשכים כאבים או שינויי יציאות גם שנה עד שנתיים אחרי הדלקת. לא כל כאב כזה הוא דלקת חוזרת. לפני שמטפלים כדאי לברר עם הרופא, ולפעמים גם לעשות בדיקת הדמיה.

כאבים חוזרים בבטן השמאלית התחתונה, לעיתים עם נפיחות ושינוי ביציאות, אצל מי שיש לו סעיפים ואין לו דלקת פעילה, נקראים «מחלת סעיפים תסמינית ללא סיבוך» (SUDD).

קשה להבחין בינה לבין תסמונת המעי הרגיז, ושני המצבים יכולים להופיע יחד. יש כמה רמזים להבחנה. ב־SUDD המטופלים בדרך כלל מעל גיל 50, והשכיחות דומה בגברים ובנשים. הכאב ממוקם יותר, בצד שמאל למטה, ונמשך יותר מיממה. במעי רגיז הכאב מפוזר וקצר יותר, והוא שכיח יותר בגיל צעיר ובנשים.

לא תמיד נדרשות בדיקות. הרופא יחליט על בדיקות, כמו בדיקות דם, קלפרוטקטין בצואה, קולונוסקופיה או הדמיה, כשצריך לשלול מצב אחר: מחלת מעי דלקתית, דלקת על רקע אספקת דם או גידול.

בכאבים חוזרים בלי דלקת (SUDD): טיפול מחזורי בריפקסימין (לורמיקס) עשוי להקל על הכאבים והנפיחות. זוהי אנטיביוטיקה שכמעט אינה נספגת ופועלת בתוך המעי, וניתנת שבוע בכל חודש, יחד עם סיבים. במחקרים, אצל כ־1 מכל 3 מטופלים התסמינים הוקלו בזכות הטיפול. ההחלטה ואופן הנטילה הם עם הגסטרואנטרולוג.

למניעת דלקת חוזרת: ההנחיות העדכניות אינן ממליצות על ריפקסימין, מסלזין או פרוביוטיקה. במחקרים גדולים מסלזין לא מנע דלקת חוזרת. לגבי ריפקסימין הראיות מעטות ובאיכות נמוכה, ולגבי פרוביוטיקה לא נמצאה תועלת. המניעה העיקרית היא אורח החיים: סיבים, פעילות גופנית, משקל תקין ולא לעשן.

רק לעיתים, וההחלטה אינה אוטומטית. בעבר המליצו על ניתוח אחרי שתי דלקות, או אחרי דלקת אחת בגיל צעיר. היום ידוע שמספר הדלקות וגיל צעיר אינם סיבה לניתוח, וגם לא מנתחים «כדי למנוע ניתוח חירום בעתיד».

ניתוח מתוכנן נשקל כשדלקות חוזרות פוגעות משמעותית באיכות החיים, או כשיש סיבוך מתמשך: היצרות, פיסטולה, דלקת כרונית או מורסה שאינה חולפת. ניתוח דחוף נדרש בנקב עם דלקת צפק, או כשהטיפול השמרני נכשל.

ניתוח מפחית את הסיכון לחזרה (כ־15% בתוך 5 שנים, לעומת כ־60% בלי ניתוח), אבל אינו מבטל אותו. כאב בטן עלול להימשך גם אחריו, ויש לו סיכונים. לכן ההחלטה משותפת למטופל ולכירורג.

דימום מסעיף הוא הסיבה השכיחה ביותר לדימום מהמעי הגס. הוא מופיע אצל כ־5% עד 15% מהאנשים עם סעיפים. הוא מתבטא בדם אדום או בצבע בורדו מפי הטבעת, לעיתים בכמות גדולה. נוגדי דלקת ואספירין מעלים את הסיכון לדימום.

בכ־80% מהמקרים הדימום פוסק מעצמו. כשהוא נמשך או כבד, עושים CT עם חומר ניגוד (אנגיוגרפיה) כדי לאתר את מקור הדימום. אפשר לעצור אותו בקולונוסקופיה או בצנתור, ורק לעיתים רחוקות נדרש ניתוח.

כל דימום מפי הטבעת מחייב פנייה לרופא. דימום כבד, או דימום עם חולשה, סחרחורת או דופק מהיר, מחייב פנייה לחדר מיון.

פונים בדחיפות במצבים האלה: כאב בטן חזק שמחמיר, או בטן קשה ורגישה מאוד; חום גבוה עם צמרמורות; הקאות חוזרות, או חוסר יכולת לשתות; דימום כבד מפי הטבעת; בטן נפוחה עם חוסר יכולת להעביר גזים ויציאות; סימנים של זיהום כללי: בלבול, נשימה מהירה, דופק מהיר, ירידה בכמות השתן.

סימן נדיר אבל חשוב הוא גזים או צואה בשתן, או יציאות דרך הנרתיק. הם יכולים להעיד על פיסטולה, ומחייבים בירור מהיר.

מי שמטופל בבית בגלל דלקת קלה חוזר לרופא באותו יום אם אין שיפור בתוך 2 עד 3 ימים, או אם יש החמרה.